מה קשר בין קבלה ליהודית

הקבלה קשורה לתחום עיוני מוגדר וסודי מטבעו – הבנת החיים האלוהיים הפנימיים. הידיעות הראשונות על קיומו של ספר הזוהר הגיעו אלינו מן המאה הראשונה באלף ה-3 אחרי הספירה. שורשיה של תורת הקבלה נטועים במיסטיקה העברית הקדומה של הגאונים וחז”ל והתפתחה במחשבת היהודית באירופה (צרפת וספרד) ממחצית המאה ה-12 וראשית המאה ה-13.

לחכמת הקבלה השפעה אדירה על כל תחומי היהדות- החל מהלכותיה ומנהגיה ועד לספרי התפילה, הפיוט והמוסר. באמצעות קריאה בספר הזוהר מגיע המקובל לאיחוד חוויתי ותודעתי, מיסטי מיסודו- עם האלוהות. במצב תודעתי זה נפרסת המציאות הגשמית בעיניי רוחו כמערכת של תופעות וסמלים האוצרים בתוכם את ההוויה האלוהית.

בכוחו של המקובל לשנות את סדרי הבריאה הקיימים באופנים שונים- בכוח מחשבתו, באמצעות יצירת קמעות יעודים ושימוש בשמותיו של האל או צירופים אחרים של לשון הקודש ועוד. הספירות הן תשתית הקבלה ולפי האמונה הן שמקיימות את העולם ומושלות בו. עשר הספירות אינן נפרדות זו מזו אך כל אחת מהן עומדת בזכות עצמה ונושאת תפקיד ותת תפקיד. כמו ענפיו של עץ המחוברים אל גזע העץ וניזונות משורשיו כך קשורות הספירות זו בזו, שלובות בגזע הנשמה ונעות על פי צלילים ותדרים.